מחשבות על אמונה.
מתוך הבלוג של רקפת:
אני חייבת לציין שכל מעשיי נעשים מתוך אמונה בלבד. אמונה אשר לא קשורה לדת, כת מוזרה, או איזו דמות כריזמטית.
עובדה מאוד חשובה לבת של אתיאיסטים.
הקשבתי פנימה, ושם מצאתי את התשובה.
המסקנות שהסקתי, והשינויים הרבים שחוללתי בעקבותיהם, הגיעו רק מהשערות ואמונה, אין שום דבר מעבר לכך. בניגוד לדתיים רבים, שבלי עובדות טוענים שאמונתם היא האמת הבלעדית, והם יודעים בדיוק, בלי כל סימן שאלה, איך צריך האדם להתנהג, ומה מתחולל בעולם הבא.
אני גם לא באמת מחדשת שום דבר, רבים עשו זאת לפני, ויש עוד מקומות בעולם כמו חוות תמר.
אני רק מנסה להסביר איך אני הגעתי לרעיון.
אמונה אמיתית, בכל נושא שעולה, גם אם היא נגד הדת במקרה של הורי, נותנת מימד אחר למעשים, כמו פרחים ססגוניים בתוך גינת ירק, בתוך כל הפרקטיות של מעשי היום יום, קצת יופי חסר תועלת כביכול. עלי כותרת יפיפיים שיכולים להיות מרוממי נפש, או מסוכנים, אם משתמשים בהם לא נכון.
לא פיתחתי את תוכניתי כחוקרת או מדענית, כי אם רגשותיי שלטו על מסקנותי הסופיות.
היא כתבה את זה לפני כ 15 שנה. הרבה התפתח במחשבותיה מאז, לגבי אמונה.
קשור למחשבות על הקושי לא לדעת.
הקושי לחיות עם הואקום שזה יוצר.
האמונה באה למלא את הריק הזה. זאת המסקנה שלה. המסקנה שלה לבינתיים בכל אופן.
איך זה קשור לעכשיו, לרגע הזה?
מסע ארוך, אבל קשור.
גיל 12 ספר ׳ההוביט׳
העותק שתורגם על ידי טייסים בזמן שהיו שבויי מלחמה במצרים. ככה יצא.
הסיפור שלהם מתואר בהקדמה. החלק הזה השפיע עליה יותר מכל הספר. החלק שהיא הכי זוכרת.
באותה תקופה, בטעות קשה, יצא לה לראות בטלויזיה קטע מתוכנית על עינויים. המעט שהיא ראתה לפני שברחה הספיק מספיק להשפיע על התודעה שלה.
אלה הם המקור למחשבות מאתגרות שמלוות אותה מאז.
עכשיו ברגע הזה, איפשהו בעולם יש מישהו ש…. היא מעדיפה לא לתמלל את ההמשך.
הרבה מאבקים פנימיים להמשיך לאהוב את החיים, ולא לכעוס על אלוהים, והכי קשה היה לבטוח בו.
20 שנה אחרי ספר ׳כוחו של הרגע הזה׳
יש הרבה ספרים בסגנון, אבל הוא היחיד שהיא הצליחה גמור.
לחיות את הרגע
הכל אשליה חוץ מהווה, מהרגע הזה, עכשיו.
ובכלל הווה באנגלית זה גם מתנה
כל כך הרבה הגיון.
אין השפעה על מהלך העניינים, אלא רק על איך תהייה התגובה אליהם. החוכמה למצוא את השלווה גם במקרים מאתגרים.
היא מתאמנת לחיות ככה.
לעצור לקחת נשימה, ולהתרכז ברגע.
לחיות בשלווה עם הלא לדעת.
לבחור לבטוח בחיים (ולבחור לא להשתמש במושג אלוהים, כי זה מרגיש לא נכון)
למרות האבל… למרות מה שהיא מעדיפה לא לתמלל את ההמשך.
אין לה תשובה, וזה בסדר.
במקום זה היא עוצרת.
לוקחת נשימה, וחוזרת לרגע הזה.
למתנה שלה. להווה. להוויה.
למה?
אולי פעם היא תדע.
היא רק יודעת שזה מה שמרגיש לה הכי נכון ברגע הזה, וזה מספיק בשבילה.
זאת האמונה שממלאת את הואקום של הלא לדעת.
וזה עוזר לה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה