להציץ מבחוץ
עד כמה ולאן?
שאלה שמעסיקה אותה באופן כללי.
הפרטים הקטנים חשובים. זה בעקרון כיוון החשיבה והלמידה שלה.
אבל איזה פרטים קטנים?
היא סומכת על החושים שלה שיכוונו אותה לפרטים המועילים.
עד עכשיו הם הוכיחו את עצמם מספיק, כדי לזרום איתם.
היא בוחרת לא לראות עדויות.
לא רק עדויות על מעשי הזוועה.
לא משנה מה הסגנון
עדויות על מעשי גבורה, או ניסים, אלו פרטים שלא יעזרו לה להבין יותר טוב את מהלך העניינים
כמו שהיא לא התעמקה בעדויות על נפגעים מחיסונים.
מבחינת ידע זה לא היה מועיל.
שנים היא שמעה עדויות מניצולי שואה, וקראה ספרים וראתה סרטים.
זה כן היה טראומתי, אבל זה ממש לא עזר לה להבין מה את מהלך העניינים.
מה נכון מה לא נכון.
זה בעצם לא משנה.
היא לא פרו של אף אחד, וגם לא אנטי
שקרים יש בכל כיוון. גם אמת
סבל יש בכל כיוון. יותר מדי מזה.
היא מודעת לזה. קשה להמנע מלהתקל בהוכחות לקיומו של סבל.
היא מאמינה שההתרכזות בו מעצימה אותו.
היא מעדיפה להתרכז בפרטים הקטנים שחושפים את השקר, לא אלא שמעצימים אותו.
יותר מעניין אותה איך משתחררים ממנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה